הקדמה
בפוסט הזה אנסה לתמצת את כמה מהטעויות הנפוצות/״חמורות״ שרוכבים עושים בתחילת דרכם, לקוראים המנוסים סביר שלא אחדש הרבה (אך אולי תפנו לכתבה את חבריכם המתחילים).
* הכתבה מתייחסת לרכיבות שטח, בדגש על סינגלים ופחות לרכיבות טיוליות למרות שחלק מהמידע רלוונטי לכל ענפי הרכיבה
1. מזניחים את הבטיחות
אני חושב שכולנו נפלנו פה, אפשר היה לנסח זאת כניהול לא נכון של תקציב/משאבים, למה הכוונה?
קל מאוד להיות הייפר מפוקסים על האופנים עצמם, איך לקבל את התמורה הכי טובה, אם איזה מותג אני הכי מזדהה, על מה החברים שלי רוכבים וכו׳.
באקט הזה לפעמים אנחנו שוכחים קצת את עצמנו, הרוכב שמניע את המכונה. זה בא למשל לידי ביטוי בהזנחה של: הדרכות, החלפת ציוד בזמן (קסדות), או אי שימוש בציוד יעודי (נעלים).
אין משהו רע בלשדרג או לכוון לאופנים עם המכלולים האיכותיים ביותר שמתאפשרים בתקציב, רק צריך לראות שזה לא בא על חשבון פרמטרים חשובים שנוגעים לבטיחות שלנו.
2. משדרגים את אופני הכניסה
הרבה רוכבים מתחילים יקנו בתור זוג ראשון זנב קשיח באזור ה 2-3 אלף ש״ח, ככל שהם יתאהבו בספורט הם יחפשו איך לשדרג/לשפר את החוויה: ברקסים יותר טובים או שידרוג לבולם אוויר וכו׳.
בעיני זה קצת להשקיע בסוס מת, למה? כיוון שאופני כניסה מגיעים עם סטנדרטים שונים מאופנים ברמות מחיר יותר גבוהות. למשל: צירי הגלגלים של אופני כניסה לרוב יהיו בסטנדרט שנקרא Quick Release (או QR), הצירים שלהם יהיו צרים בהשוואה לסטנדרט המודרני הנוכחי שנקרא Boost (הדבר גם נכון אם תקנו אופני יד 2 יחסית ישנים או פשוטים).
זה אומר שהגלגלים שלהם יהיו יותר חלשים (במיוחד אם מדובר בגלגלי 29), במידה ותשדרגו את הבולמים או את הגלגלים תקחו בחשבון שלא תוכלו להעביר את השידרוגים האלה לכשתרכשו אופנים ברמות יותר גבוהות.
אלו יגבילו אתכם במציאת חלקים, כיוון שרוב החנויות וגם שוק יד שניה של בולמי פוקס/רוקשוקס יותר מתקדמים, וזה יהיה סביב צירי Boost.
* בנקודות המגע (פדלים, אוכף, וגריפים) כן שווה להשקיע, מדובר בהוצאות של מאות שקלים ולא אלפי שקלים כמו בולמים/גלגלים, אלו נקודות מגע שיוכלו בקלות לעבור לזוג הבא שלכם.
3. איפה הדרופר?!
אם יש חלק אחד שהוא בעיני חובה זה דרופר, לכל מי שמתכוון לעסוק ברכיבה טכנית, גם אם זה רק סינגל קק״ל. נכון שבעבר היו רוכבים ללא דרופר, ורוכב מוכשר יכול לעשות הכל גם עם מוט כיסא סטטי.
אבל לאלו מאיתנו שבתחילת דרכם ואינם נמצאים באחוזון העליון של הספקרטרום הכישרוני, דרופר משנה את חוקי המשחק. הוא מאפשר לנו בצורה דינמית להוריד את הכיסא, לפנות את המקום לתנוחה נמוכה וקרבית, שהיא בדיוק תוספת הביטחון שיכולה להפוך לרוכבים מתחילים את החווייה ממלחיצה ומסוכנת לחווייה בטוחה וכיפית.
היתרון של דרופר הוא שאפשר למצוא דגמים סופר אמינים בטווח המחירים של 300-500 ש״ח, זה גם שדרוג שככל הנראה תוכלו להעביר לאופנים הבאים או לפחות יקל על המכירה של הזוג הישן.
4. מגזימים עם המהלך
אין שום דבר רע באופנים ארוכי מהלך, אך אני משוכנע שיש חלק לא קטן מהרוכבים שרוכבים על מהלך מוגזם ביחס לסגנון הרכיבה שלהם. הם משתמשים למשל במתלים בתור מנגנון פיצוי על טכניקה לקוייה במקום לקחת הדרכות (שדרג את הרוכב - לדוגמא הקורס עם טל רוזוב).
לעיתים קל לנו גם לאפטם (מלשון optimize) למסלול אחד מאוד טכני והרגשנו בו חסרי בטחון, לדוגמא אחת למספר חודשים יוצא לי לרכב במסלול טכני, שם אני באמת צריך אופני 150-160 מ״מ.
עם זאת, מרבית הרוכבים ש- 95% מהרכיבות שלהם הם על סינגלים של קק״ל שבהם המהלכים הארוכים, מעבר לתוספת המשקל, הופכים את הסינגלים למשעממים.
לדעתי הרבה רוכבים היו יכולים להנות יותר מהרכיבה על אופנים עם מהלך קצר או אולי אפילו על זנב קשיח.
* אחד הדברים שמעצבנים אותי במיוחד היא ההנחה שזנב קשיח זה למתחילים/קמצנים 🤦♂️, זנב קשיח יכול להפוך מסלול רגוע למאתגר, הוא לא מתאים לכולם אבל מה שבטוח זה שהוא לא לרוכבים מתחילים בלבד
5. מזניחים את הכושר/מתיחות/תזונה
רכיבה בשטח היא ספורט תובעני מהגוף, היא מתאפיינת בהפעלה של קבוצות שרירים ספציפיים בטווח יחסית תנועה מצומצם. אני כנראה לא אחדש להרבה מכם אבל רצוי לאזן את העם תרגילים שמכניסים קצת יותר גמישות לגוף, כמו יוגה/פילאטיס/מתיחות.
פעם בשבוע אני עושה פילאטיס מכשירים, בנוסף יש לי תרגול של 20 דקות פילאטיס שאני עושה מספר פעמים בשבוע, ותרגילי מתיחות של 10 דקות שאני עושה מתי שהגוף מרגיש מכווץ ובנוסף אני משלב אימונים של פלג גוף עליון (מתח, שכיבות סמיכה ומקבילים).
בסופו של דבר שהגוף שלכם חזק זה נותן הרבה ביטחון, ומאפשר לדעתי להגביר עוד יותר הנאה מהרכיבה.
לא פחות חשוב, דבר נוסף שיעזור לכם למנוע פציעות הוא גיוס שרירים היכול לשמור עליכם ולהיות ההבדל בין פציעה חולפת למשהו יותר חמור.
כמובן גם לתזונה יש אימפקט גדול על חוויית הרכיבה, צפו לפוסט בעתיד!
Comments